<h1>ארחות חיים הלכ' ק"ש סימן מ"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
וטוב לכל אדם להרהר בשעה שקורא את שמע בי' הדברות כי כלן נרמזות בג' פרשיות אלו. אנכי ה' אלהינו, לא יהיה לך, ה' אחד. לא תשא, ואהבת, מאן דרחים למלכא לא משתבע בשמ"י ומשקר. זכור, למען תזכרו את כל מצותי זו שבת ששקולה כנגד כל המצות. כבד, למען ירבו. לא תרצח, ואבדתם מהרה, מאן דקטל מקטיל ליה. לא תנאף, ולא תתורו דא"ר לוי לבא ועינא סרסורי דחטאה הה"ד תנא בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה כלומר אז דרכי תצרנה, אמר הקב"ה אי יהבת לי ליבא ועינא אנא ידע דאת דילי. לא תגנב, ואספת דגנך ולא דגן חברך. לא תענה, אני ה' אלקיכם אמת א"ר לוי אם העדת עדות שקר על חברך מעלה אני עליך כאלו העדת עדות שקר עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד, וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חבירך. ובדין הוא שיאמרו עשרת הדברות בכל יום אלא בטלום מפני תרעומת המינים שלא יאמרו שלא ניתן בסיני, אלא הם.
<h2>דף יג:</h2>
מדרש חברים מקשיבים לקולך השמיעני מכאן לש"צ שצריך להגביה קולו בשמע ישראל כדי שישמעו הצבור וימליכו שם שמים יחד. ואם יש שם יחיד שאמרו כבר ויצא חייב לחזור ולומר עם ש"צ כדאמר רב אדא בר אהבה עוסק בדבר שהצבור עוסקין קורא בדבר שהצבור קורין. וכן נמי אם לא אמרו עדיין יאמר פסוק ראשון בלבד.
<h2>דף כב.</h2>
ובעלי קריין קורין כדרכן בק"ש ובתפלה לפי שאין ד"ת מקבלים טומאה אלא עומדין בטהרתן. ובהלכות תפלה תמצא דין טבילת בעלי קריין ב"ה.
